תוכן

ה) גם בזה תבין מה שאמרו רז"ל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. וכו', והענין הוא, כי ז"א הוא הנקרא תורה כנודע, והקיום שלו אינו, אלא בכח המוחין שבו כנודע, וא"א להמצא בו הקיום הזה, אלא ע"י אימא עילאה, הנקראת מ"י, אשר היא ממיתה עצמה על כך כנזכר, כי כל האורות והחיות אשר בחצי תחתון דת"ת שבה ושבנה"י שבה, מסתלקים ועולים מתוכם למעלה, והכלים ההם נשארים מתים, כגוף בלא נשמה, וכל זה לצורך תועלת ז"א כנז"ל, וזה אומרו במי שממית עצמו עליה, מי דייקא. גם בזה תבין פסוק וראיתן על האבנים, כנזכר והענין הוא, כי בחוש העין אנו רואים, שירכי האשה בעת לידתה מצטננים ומתקררים כמו האבנים ממש. והסבה, כי נר ה' נשמת אדם, ובהתפשטה בתוך הגוף מחממתו. ובהסתלקה מתוכו, מצטנן ומתקרר, ולכן בהסתלק החיות והרוחניות מתוך ירכי האשה בהקשותה בלדתה, אז מתקררים כמו האבנים, ולכן נקראים נה"י של האשה אבנים. גם נקראים כן לסבה שנית, והוא במה שנתבאר, כי חג"ת נקראים אבות, ונה"י נקראים בנים, וזהו מלת אבנים, מלשון בנים.